הדירקטורים ובעלי המניות

בעלי המניות

בעל מניה הוא אדם או תאגיד המחזיק במניות החברה ובכך הופך לחלק מבעליה (כל מניה שהיא מייצגת חלק מן הבעלות בחברה - קטן וזניח ככל שיהיה). משכך, לבעל המניות יש זכויות המוקנות לו מכוח החוק ומכוח הסכמים - גם אם אין הסכם בעלי מניות כלשהו, התקנון החברה הוא לפי הגדרה, חוזה בין בעלי המניות לחברה.

האסיפה הכללית

האסיפה הכללית היא בעצם פורום ההצבעה של כלל בעלי המניות של החברה. החוק מחייב את כינוסה אחת לפרק זמן מסויים. ברמת העיקרון זה אחת לחמישה עשר חודשים. אם כי, ניתן להחריג זאת בתקנון החברה ולהימנע מכינוס האסיפה (למעט אחת לשלוש שנים על מנת למנות את רואי החשבון המבקרים של החברה).

לאסיפה הכללית יש מספר סמכויות בחברה. למשל, זו ממנה את הדירקטורים ובנוסף ממנה את רואי החשבון של החברה. הסיבה שהאסיפה ממנה את רואי החשבון המבקרים ולא הדירקטוריון כי רואי החשבון נחשבים מבקרים חיצוניים של החברה. פעילות הדירקטוריון היא חלק ממה שאלו מבקרים וזו סוג של בקרה על הדירקטוריון.

סמכות נוספת של האסיפה הכללית היא אישור התקנון או תיקונו. כמו גם הגדלה והקטנה של ההון הרשום. בנוסף, האסיפה הכללית היא זו שמאשרת את מיזוג החברה או את פירוקה מרצון.

החברה גם רשאית לקבוע בתקנון הוראות ולפיהן היא נוטלת סמכות שנתונה לבעל תפקיד אחר (הדירקטוריון או המנכ״ל) והכול לעניין מסוים או לפרק זמן מסוים שלא יעלה על פרק הזמן הנדרש בנסיבות העניין.


דירקטוריון

מי זה הדירקטור ומה הוא רוצה?

החוק אומר כי הדירקטוריון יתווה את מדיניות החברה ויפקח על ביצוע תפקידי המנהל הכללי ופעולותיו ולכן יש לחלק את תפקידי הדירקטוריון לשני חלקים: מצד אחד פיקוח ומצד שני התוויות מדיניות.  בין תפקידיו הספציפיים עליו לקבוע את תכניות הפעולה של החברה, עקרונות למימונן, וסדרי עדיפויות ביניהן, לקבוע את המבנה הארגוני ואת מדיניות השכר. הוא רשאי להכריז על הנפקה של אג"ח, למנות ולפטר את המנכ"ל, להקצות מניות וני"ע עד גבול ההון הרשום, להחליט על חלוקת דיבידנדים וכד'.

לדירקטוריון יש גם סמכות שיורית. כל סמכות שלא הוקנתה לכל אורגן (מנהל בחברה) אחר בחוק או בתקנון החברה שייכת בעצם לדירקטוריון. גם לאסיפה הכללית של בעלי המניות יש סמכות שיורית של השיורית. כלומר, אם הדירקטוריון לא יכול לבצע את תפקידו אז האסיפה הכללית יכולה.

כדי לבצע את כל תפקידי הדירקטוריון החוק מאפשר לדירקטוריון להקים ועדות דירקטוריון. הועדות הן בנושאים ייעודיים, למשל ועדה בנושא אשראי, מחשוב וכד'.

בחברה ציבורית חייב הדירקטוריון למנות ועדת ביקורת. כלומר, כל חברה ציבורית חייבת ועדת ביקורת, עם זאת, יש נושאים שנקבע בחוק שאסור להאציל לוועדות. למשל אישור דוחות כספיים אסור להאציל לוועדה, כמו גם החלטות לגבי חלוקת דיבידנדים וכו'.

חובותיו של דירקטור

לדירקטורים בדין הישראל ישנן שתי חובות – חובת אמון וחובת זהירות. רק על נושא זה נכתבו ספרים שלמים ולכן לא נדון לעומק אלא נביט ממעוף הציפור.

חובת הזהירות זוהי חובה נזיקית, החובה לא להתרשל כלפי התאגיד. ברשלנות בעצם נקבע סטנדרט של התנהגות הדירקטור הסביר וסטייה מסטנדרט ההתנהגות הראוי מביא לאחריות נזיקית כלפי החברה. הסטנדרט הראוי, אומץ מארה״ב (וספציפית, מדלאוור) שקבע את כלל שיקול הדעת העסקי (Business Judgement Rule). הסטנדרט בעצם בוחן את אופן קבלת ההחלטה שגרמה נזק לחברה לכאורה ולא את הנזק.

השאלה שנושא חובות האמון מתייחס אליו הוא לטובת מי דירקטורים צריכים לפעול? בעל המניות שמינה אותם ויכול גם לפטר אותם או שצריכים לפעול לטובת החברה? לפי החוק, חובת האמון היא חובה כללית לנהוג בתום לב ולטובת החברה. לא לקידום האינטרס האישי של הדירקטורים או של מי שמינה אותם. למעשה, לבעל מניות אסור לכבול את שיקול הדעת של הדירקטור, ואסור לדירקטור להיכבל בשיקול הדעת שלו – תמיד חייב לשקול את טובת החברה.

חובת הזהירות היא נזיקית ודורשת הוכחה של התרשלות ודורשת הוכחה של נזק. חובת האמון היא חובה כללית יותר. הדירקטור נדרש לפעול בתום לב ולטובת החברה ואם לא עושה זאת הוא מפר את חובת האמון שלו. אין סטנדרט התנהגות שנקבע אלא הוא מצוי בעצם החובה לפעול לטובת החברה, מעבר לכך לא צריך להוכיח דבר. מספיק שיש התנהגות שלא לטובת החברה, יש הפרה של החובה הזו גם אם אין נזק ספציפי.